כמה מחשבות על חיות אורבניות כגון חתולים, עורבים ובני אדם אם חתולים ועורבים היו גודלים במימדי גופם לכדי סדר גודל של פי 1.5 מגודלם הנוכחי היתה פורצת מלחמת עולם בינהם לבני האדם. די בגודל כזה (או אולי מעט יותר) כדי שהחתולים והעורבים יתחילו לסכן ילדים קטנים וכלבים ויהיו מטרד שאי אפשר לסבול אותו. אז היו קמים עליהם בני האדם ונאלצים להסיר את האיום. כל שכן, אם החתולים היו גדלים ונהיים כנמרים והעורבים כנשרים. אז היה זה מאבק לחיים ולמוות כמו בג'ונגלים ובמרחבים של ימי הקדם, כי כל בני האדם ולא רק החלשים והקטנים שבינהם מבחינה פיזית היו נהפכים לטרף אפשרי.
אם החתולים והעורבים היו גדלים ונהיים כמידתם של בני אדם ואילו בני אדם היו קטנים למידתם הפיזית של החתולים והעורבים, קשה מאד היתה שרידתם של בני האדם וכמעט לא היה להם כל סיכוי. אך לא כך הם פני הדברים. החתולים בניגוד לבני דודיהם הנמרים והאריות שומרים על גודל אופטימלי שאינו מביא אותם ואת בני האדם לכדי סכסוך דמים. אותה חייה גמישה ועוצמתית שיכולה לנתר כמעט שני מטר מהמקום ולנוע בזריזות וביעילות מופלאים, מדגימה את יופיה ופוטנציאל העוצמה הטמון בה בלי להוות סיכון. העורבים כמעט בקצה גבול גודלם קוראים מעט תיגר אך לא מספיק, גם הם מתנהלים במקביל, שומרים על האיזון העדין בינם לבני אדם. כך הם ניזונים וחיים ואף מוגנים בתוך סביבתו של האדם ומנהלים את עולמם המיוחד המוגן ע"י מגבלת גודלם. ובני אדם ביחס לבני אדם אחרים?
להזמנת סדנה, הרצאה, ייעוץ |